האם הייתה כל התקדמות רפואית משמעותית עם ניסויים בבעלי-חיים, במאה האחרונה?
בפירוש לא. כל תחום רפואי שקיים התפתח הודות למידע שנצבר מעבודה קלינית בבני-אדם. אמנם בוצעו ניסויים בבעלי-חיים אך הם עיכבו והוליכו שולל בקביעות את עולם הרפואה. להלן סקירה קצרה:
א. הערכת גורמי סיכון בריאותיים: כבר ב-1963 הראו מחקרים במעשנים שהם חולים בסרטן הריאה, אולם המאמצים לגרום לסרטן ריאה מעישון לבעלי חיים נכשלו. כתוצאה מכך עוכבו שנים רבות אזהרות לציבור מפני עישון ואלפי בני אדם מתו מוות מוקדם וכואב.
בשנות ה-40 המוקדמות התברר שפועלים הבאים במגע עם אזבסט חולים בסרטן, אולם לבעלי חיים לא גרם האזבסט סרטן ולכן עוכבו פעולות להגנת העובדים ממגע עם האזבסט עד שנות השישים ועובדים נוספים חלו.
באנגליה התגלתה עלייה בתחלואה ביישוב סמוך למתקן גרעיני. עכברים הוקרנו כדי לבדוק האם אכן אחראי המתקן לתחלואה והתברר שהיה צורך להקרין את העכברים הקרינה פי 10מזו שהתושבים נחשפו אליה כדי להשיג אפקט דומה.
ב. מבדקי רעילות תרופות: מבדקים בבעלי-חיים נותנים תוצאה לא נכונה ב-90% מהמקרים. כלומר: אם מתוך מספר כלשהו של חומרים מתגלים מאה חומרים שאינם רעילים לבעלי חיים, מתברר שתשעים מתוך המאה כן רעילים לבני אדם. לכן תמיד עושים מבדקי רעילות באנשים חיים לתרופות חדשות.
פניצילין רעיל לחזירי-ים, אך לא לבני-אדם. אקמול רעיל לחתולים בכמות קטנה, אך לא לבני אדם. אילו היו בודקים היום אספירין בבעלי חיים היו פוסלים אותה, כי היא גורמת מומי לידה למכרסמים. סטריכנין (רעל עכברים) אינו מסוכן לקופים, אך כן מסוכן לבני אדם. פילוקרפין, תרופה נפוצה נגד יתר לחץ תוך עיני אינה מזיקה לעין האדם גם במינון גדול, אך היא מזיקה לעיניים של ארנבות. ניתן להוסיף לדוגמאות אלה מאות דוגמאות נוספות. הכלל הוא שעל כל מין ביולוגי שונה משפיע אותו חומר בצורה שונה.
ג. פיתוח טכניקות כירורגיות: מה שאיפשר ניתוחים: הרדמה באמצעות "גאז הצחוק" וחיטוי מחיידקים פותחו ע"י עבודה עם בני אדם: גאז הצחוק תחילתו באנגליה, שם היה אמצעי בידור במסיבות, והתברר שבכמות גדולה הוא מרדים בני אדם. רופאי שיניים השתמשו בו כדי שיקל עליהם לכרות שיניים למטופליהם. כשניסו אותו על בעלי חיים לא הרדים גאז זה את החיות שעליהן נוסה, ובכל חיה גרם לתגובה אחרת.
בשנת 1847 השלים ד"ר פ.א. זמלוייס את תצפיותיו ביולדות בבית החולים העירוני בוינה, ששם הייתה מתה אחת מ-4 נשים מקדחת הלידה, והסיק שהגורם למחלה הוא חיידקים. תיאוריית החיידקים עדיין לא נתפרסמה אז. הוא פתח במערכה להיגיינה והוריד את התמותה מקדחת הלידה ב-90%. בגלל שלא יכול היה להוכיח את התיאוריה שלו באמצעות ניסויים בבעלי חיים היו ממצאיו ללעג וקלס. כשהחל לכנות את המנתחים שעדיין סרבו לרחוץ את ידיהם רוצחים, נושל ממשרתו. רק בסוף שנות השישים של המאה ה-19 הונהג חיטוי בגלל אישוש תיאוריית החיידקים במיקרוסקופ.
רבות מהטכניקות הכירורגיות הבסיסיות שמצילות חיי אדם פותחו באנגליה בשנות השישים של המאה ה-19 ע"י לווסון טייט - גניקולוג מבירמינגהם: פיום כיס המרה, הסרת התוספתן (אפנדיציט), הסרת היריון מחוץ לרחם, כריתת חצוצרות. בתקופה זו חלה ההתקדמות הגדולה ביותר בכירורגיה בעולם המודרני. לווסון טייט שלל בהרצאות ובמאמרים את הויויסקציה והכריז שהויויסקציה חסמה התקדמויות ברפואה.
לבו של כלב פועם מהר בהרבה מלב אדם. אם אצל כלב הלב עוצר לשתי שניות זה נורמלי, אך לא אצל אדם. החלפת מעקפים באמצעות ורידים אפשרית בבני אדם, אך לא בכלבים. כלבים הם ה"מודל" החייתי המועדף לחקר מחלות לב. מודל אמור להיות דומה לדבר שאותו הוא מנסה לחקות. האם זה מודל מתאים?
ד. חומרי גלם: בעלי-חיים הם חומרי גלם לייצור חיסונים, תרופות, קבלת רקמות, נוגדנים אינסולין ועוד. חיסונים מבעלי-חיים: אם נפיק מבעלי חיים וירוסים, חיידקים או נוגדנים תמיד יישארו בחיסון הסופי שיוזרק לבני אדם וירוסים אחרים שמקורם בחיה, כי אין שיטה לנקות דם או רקמה מוירוסים בלי להרוס אותם עד שהחיסון יהיה בלתי יעיל.
ה. אינסולין וביו-טכנולוגיה: חולי סוכרת פיתחו לעיתים אלרגיה לאינסולין שהופק מלבלבי חזירים או מבקר. אילו התמקד המחקר בהפקה סינתטית של אינסולין היו שיטות טובות יותר להפקתו מפותחות לפני הרבה עשרות שנים. כיום האינסולין מופק מחיידקים שהושתלו בהם גנים אנושיים, והוא טהור, זמין וזול יותר. טכניקות בביו-טכנולוגיה ובגנטיקה מפותחות בעבודה עם חיידקים או צמחים.
ו. קבלת רקמות: ניתן להשתמש ברקמות שהוסרו בניתוחים מבני אדם או בתרביות של רקמות בני אדם, כמו שמבוצע בתאי עור בבי"ח סורוקה בבאר-שבע.