שיטות מדעיות לבדיקת רעילותן של תרופות
בדו"ח רשמי של ארגון הבריאות העולמי נאמר כבר ב – 1953, כי לעולם אין לשכוח, שלתוצאותיהם של ניסויים בבעלי חיים עלול להיות ערך מועט ביותר בניבוי השפעתו של החומר הנבדק על האדם. "1
העובדה שניסויים בבעלי חיים אינם יכולים לנבא השפעות שליליות וקטלניות של תרופות הובילה לפיתוחן של שיטות בדיקה מדעיות, שיש בכוחן לספק מידע רלבנטי באשר לסיכונים שטומנים בחובם חומרים כימיים שנים לבריאות האדם. שיטות אלו נחלקות לשלושה סוגים עיקריים:
1. שיטות מחקר פרה קליניות 2. שיטות מחקר קליניות, 3. שיטות מחקר פוסט-קליניות.
שיטות מחקר פרה-קליניות. בפיתוח תרופות חדשות יש להבטיח שהחומרים הרעילים ביותר לא יגיעו לשלב של בדיקות קליניות בבני אדם. השימוש בתרביות תאים ורקמות אנושיות מאפשר לענות על דרישה זו. בפתח סדנה על הנושא ב – 1979 אמר זוקו ממועצת המחקר הלאומית באיטליה את הדברים הבאים:
בעיית ההחלה של המידע שמקורו בניסויים בבעלי-חיים על האדם נעקפה,
במידת מה, הודות לתרביות תאים. היכולת לגדל תאי אדם....מאפשרת
לנו לערוך ניסויים ישירות על המין האנושי. 2
ואכן, באותה סדנא עצמה דווח על תוצאות מבטיחות שהשיגו שיטות בדיקה העושות שימוש בתאי אדם. לדוגמא, בשוודיה פותחה טכניקה להערכת רעילותן של תרופות על גבי תרבית אנושית. מבין 85 החומרים שנבדקו, הצליחה השיטה לנבא במדויק את המינון הקטלני לאדם של 78 חומרים – רמת דיוק של למעלה מ – 90%. 3
מדענים במעבדות קונצרן התרופות ICI באנגליה פיתחו שיטה אחרת, המבוססת על הוספת תאי כבד לתרבית התאים. שיטה זו מחקה תהליכים רבים המתרחשים בגוף השלם, והיא יכולה אפוא לנבא תופעות רעילות שאינן מתגלות ברמת התא. יתרון נוסף הטמון בה הוא האפשרות להעריך סיכונים פוטוטוקסיקולוגיים, כלומר, לנבא השפעות רעילות הנגרמות עקב שינויים בחומר הנבדק כתוצאה מחשיפה לאור. סיכונים אלה, שניסויים בבעלי-חיים אינם יכולים להצביע עליהם כלל, נובאו בדיוק של 100% לגבי החומרים שנבדקו בשיטה שפותחה ב – ICI. 4
גם שיטות מודרניות שמטרתן לנבא האם התרופה תגרום לסרטן לבני-אדם הוכיחו רמת דיוק גבוהה ביותר. המקובלת והנפוצה שבהן היא מבדק Ames, המבוצע בחיידקי סלמונלה. מבדק זה מהיר וזול הרבה יותר מניסויים בבעלי-חיים, והניסיון שנצבר מבדיקת 300 חומרים שונים העלה, שרמת הדיוק שלו בניבוי פוטנציאל מסרטן היא 90%. 5 שיטה אחרת, המבוססת על מודל ממוחשב המנבא את הפוטנציאל המסרטן של חומרים חדשים לפי המבנה המולקולרי שלהם, הגיעה לרמת דיוק של 95% לגבי 200 החומרים שנבדקו בה. זאת ועוד: אותם חומרים שלגביהם לא נתן המחשב תוצאות פסקניות היו אלה הידועים כחומרים שהפוטנציאל המסרטן שלהם
חלש.6
באשר לבדיקות שמטרתן לנבא האם התרופה החדשה תגרום למומי לידה, בעוד שניסויים בעשרות מינים של בעלי-חיים לא הצליחו להצביע על הסכנה הטמונה בתלידומיד לעובר אנושי, בדיקה בתרבית רקמת עובר אדם הצליחה לחשוף השפעות מזיקות אלו. 7 לו היה התלידומיד נבדק בשיטה זו, היתה נמנעת נכות קשה מ – 10,000 ילדים.
שיטות מחקר קליניות. אף ששיטות בדיקה פרה-קליניות פוסלות לשימוש את החומרים המזיקים ביותר, תופעות לוואי רבות ניתן להעריך רק בבני אדם. בחילה, כאבי ראש, טשטוש, דיכאון וכדומה הן תופעות שלא ניתן לגלות בניסויים בבעלי חיים, 8 וגם לא בתרביות תאים ורקמה. ניסויים קליניים בבני אדם הם אפוא שלב הכרחי בפיתוח תרופות חדשות, 9 והחוק מציב אותם כתנאי לאישור שיווקן במרבית מדינות העולם – עדות נוספת לכך שבדיקות בבעלי חיים אינן מהימנות. טכניקות משולבות של כרומטוגרפיה וספקטרומטריה (פענוח הרכבם הכימי של חומרים שונים וזיהוים על פי צבעים ומדידת אורכי גל) מאפשרות לעקוב אחר חילוף החומרים של תרופות בגוף האדם. 10 זאת תוך שימוש בכמויות זעירות, שאינן עלולות לגרום כל נזק. 11 מכיוון שקצב חילוף החומרים והאופן שבו מתפרקות תרופות בגוף מהווים את הגורמים המרכזיים בקביעת מידת רעילותן, 8 טכניקות אלו מהוות שיטת בדיקה אמינה, שתוצאותיה ניתנות להחלה ישירה על האדם.
שיטות מחקר פוסט-קליניות. על אף כל הבדיקות הקפדניות ביותר, המבחן האמיתי של תרופה חדשה הוא השימוש הרחב בקרב בני אדם. 12 מכיוון שתופעות רעילות מסוימות מתגלות רק בחלק קטן מהמשתמשים בתרופות, ניתן להבחין בהן רק בשימוש המוני. לפיכך, יש צורך במעקב צמוד ובדיווח מהיר על כל תופעות הלוואי המתעוררות בקרב חולים. 13 כדברי ד"ר שרדיין, טוקסיקולוג נודע, לו היה נערך מעקב כזה "ניתן היה לגלות את העובדה שתלידומיד גורם למומי לידה" זמן קצר לאחר הכנסתו לשימוש, וכך היה נחסך סבל קשה מאלפי קורבנות אדם, שניסויים בבעלי חיים לא הצליחו למנוע. 14
אין ספק אפוא שקיימות כיום שיטות מחקר מהימנות ומדעיות, המספקות תשובות רלבנטיות למין האנושי. ככל שייאסר מוקדם יותר על ביצועם של ניסויים בבעלי חיים לצורך הערכת בטיחותן של תרופות חדשות כן ייטב, הן להם והן לבריאות האדם.
מראי מקום
1. J.M Barnes, World Health Organization Monograph no. 16, Switzerland, 1953, 15
2. F.Zucco, Toxicology, no. 17, 1980, 101-104
3. B. Ekwall, Toxicology, no. 17, 1980, 127-142
4. L. Newson, New Scientist, June 23, 1988, 42
5. R. Sharpe, The Cruel Deception, Thorsons Publishers Limited, Britain, 1988, 188
6. S. Kingman, New Scientist, February 26, 1987, 23
7. J.W. Lash & L. Saxen, Nature, August 27, 1971, 634-635
8. R. Sharpe, The Guardian, August 7, 1980
9. H.P. Rang&M.M. Dale, Pharmacology, Churchil Livingstone, Britain, 1987, 42-43
10. Ibid, 51-56
11. H. Ruesch, Slaughter of the Innocent, CIVITAS Publications, USA, 1983, 336.
12. Rang & Dale, Ibid, 47.
13. Ibid, 47-48.
14. J.L. Schardein, Drugs as Teratogens, CRC Press Inc. USA, 3rd Priniting, 1980, 51