שיטות מחקר יעילות למבדקי קוסמטיקה ופרפומריה/ יריב גלבוע
תכשירי קוסמטיקה לייפוי ולבישום הגוף וחומרי פרפומריה (חומרי ניקוי וסבונים) חייבים לעבור מבדקים בבעלי חיים אם הם מכילים רכיבים חדשים שטרם נבחנו. המבדקים חלים ברובם המכריע של המקרים על הרכיבים החדשים בלבד. לכל מבדק חייתי (בבעלי חיים) קיים מבדק חלופי מדויק יותר שנעשה בתרביות תאים אנושיים ואינו כרוך בפגיעה בבני אדם או בבעלי חיים. להלן ייסקרו מבדקים אלה.
1. מבדקים הקשורים לעור
מבדק DRAIZE SKIN לעור שקיים מ-1938 אמור לבדוק האם חומר מזיק לעור. היו מגלחים את השערות מגב של ארנבת, מורחים עליו את החומר ומחכים מספר ימים לראות מה יקרה.
ב-1993 אישר משרד התחבורה האמריקני מבדק בשם Corrositex שבו משתמשים בעור מלאכותי: מורחים כימיקל על העור המלאכותי. אם החומר חודר לשכבה השנייה נקבעת מידת מסוכנותו של הכימיקל לעור אדם לפי המהירות שבה משתנה צבע העור ומידת שינוי הצבע. המבדק הישן הצריך לפחות 3 חיות, ובארה"ב בודקים בממוצע 2,000 כימיקלים חדשים בשנה. באמצע שנת 2000 אישרה מבדק זה EPA )Enviromental Protection Agency( - הסוכנות האמריקאית הסטטוטורית הגדולה שקובעת ואוכפת תקנים לחומרים מזהמי סביבה. קיימים מבדקי עור נוספיםם נוספים: SKINTEXT ,EPISKIN ,EpiDerm
בשנת 1994 פיתח ד"ר ריצ'רד מודי ממשרד הבריאות הקנדי, במסגרת פרוייקט MEIC, שיטה לבדיקת ספיגת חומרים דרך העור (dermal absorption) בשם AIVDA.
מבדק אלרגניות עורית (Skin Sensitization) מבוצע על עורם של חזירי-ים: השערות מגולחות והחומר נמרח על הגב. אלטרנטיבה טובה במקצת לכך היא מריחת החומר באוזני עכברים, שמומתים, ובדיקה אם התרחבו קשרי הלימפה באוזניהם. שמו של מבדק זה הוא (MLLN (Maurine Local Lymph Node. בארה"ב אושר מבדק זה.
בבלגיה ניסו בשנת 1998 שיטה שבה שמים את החומרים על עור מלאכותי רב שכבתי וקבעו שבדרך זו ניתן להבחין בין חומרים מאכלים לחומרים אלרגניים, הואיל ויש הבדל בציטוקינים המיוצרים כתוצאה ממגע של העור עם חומר מאכל לבין אלה המיוצרים כתוצאה ממגע עם חומר אלרגני.
בארה"ב פותחה שיטה אחרת למטרה זו - Cytosensor - שבה משתמשים בתאים מבודדים ומודדים את השינוי במטבוליזם שלהם לאחר חשיפה לחומר הנבדק.
2. מבדקים הקשורים לעיניים
במבדק DRAIZE EYE מזליפים או מזריקים חומר לעין ארנבת, סוגרים את העין ברטייה ורואים מה קורה. מבדק זה אינו אמין. ישנה שיטה פחות אכזרית להשתמש בקרניות עיני בקר מבית מטבחיים אך אפילו זו לא אושרה רשמית כחלופה. קיים מבדק לא חייתי בשם EYETEX, אך מבדק זה טרם אומץ כחלופה. מבדק EPI-OCULAR משתמש בתרבית תאים אנושיים המורכבת ממספר שכבות ומחקה את תכונות הקרנית האנושית. בדיקות בחומרים וכימיקלים שהשפעותיהם על העין האנושית ידועות הראו שמבדק זה הוא אמין והדיר (אותן תוצאות בפעמים שונות) למשל: מתוך 41 חומרים כשמפו וסבונים צדקה המערכת ב-86%. חוקר בשם פריברג בדק נתונים שמקורם בניסויים בארנבות לגבי משך הזמן הממוצע של דלקת עיניים לאחר חשיפה ל- 14 חומרי ניקוי שונים והשווה אותם לנתונים מתאונות, שבמהלכן חדרו החומרים לעין האדם. התוצאות בארנבות ובבני אדם נבדלו אלו מאלו פי 18 עד 250.
3. פוטוטוקסיניות
תכשירים קוסמטיים ורפואיים חשופים לאור ויכולים לשנות את הרכבם כך שהחומר שייווצר יהיה רעיל. בשנת 1998 אישר האיחוד האירופי מבדק בשם 3T3 NRU Phototoxicity Test (גם לתכשירים רפואיים). מבדק זה משתמש בתרביות תאים אנושיים הנחשפים לחומר הנבדק ולקרינה אולטרה סגולה.
4. מבדק רעילות אקוטית
תכשירים קוסמטיים עלולים להיבלע בטעות במקרים נדירים או לחדור דרך העור לתוך הגוף. מבדק הרעילות האקוטית LD-50 פותח ב-1927, ובו מקבלים בעלי חיים מינונים הולכים וגדלים מחומר (בבליעה או בהזרקה), עד שמחציתם מתים. כך רוצים לבדוק באיזו מידה החומר רעיל לאדם.
"האגודה הסקנדינבית לחקר רעילות התא" - SSCT - החלה בשנת 1989 בביצוע פרוייקט מחקר בינלאומי מקיף להערכת חלופות למבדקי רעילות בבעלי-חיים. המחקר נקרא Multicenter Evaluation of In-vitro Cytotoxicity, ובקיצור MEIC. המחקר כלל בחינת יעילות ההערכה לחיזוי רעילות אקוטית (איזו כמות חד-פעמית מחומר מסוים הורגת אדם) של כמאה שיטות חלופיות, ב-29 מעבדות בחמישים כימיקלים שלגביהם קיים מידע רפואי על השפעתם על בני-אדם (למשל, כתוצאה מחשיפה עקב תאונה). ועל מבדקי רעילות שבוצעו בהם על בעלי חיים. האגודה הסקנדינבית עצמה לא ביצעה או מימנה ניסויים בבעלי-חיים. באמצע 1996 הסתיימה הבדיקה וניתוח התוצאות הסתיים ב-1998.
תוצאות: המבדק החלופי הטוב ביותר, חשיפת כמה סוגי תאים אנושיים לחומר במשך 24 שעות, ניבא היטב ב-77% מהמקרים, והשיג את התוצאה הטובה ביותר מבין החלופות. שתי קבוצות של בדיקות חלופיות, שכל אחת מהן כללה שילוב של שלוש בדיקות חלופיות, הגיעו ליעילות של למעלה מ80%. המבדק הטוב ביותר בבעלי-חיים, LD-50 בעכברים, ניבא את הרעילות האנושית ב-70% מהמקרים. מבדק LD-50 בחולדות ניבא ב59%, ולמבדקים בתאי בעלי-חיים הייתה יעילות ממוצעת של 47%. בכך הוכח באופן מדעי שמבדקי רעילות אקוטית, שאינם מבוצעים בבעלי-חיים, עדיפים על מבדקים בבעלי-חיים. התוצאות הוצגו בכנסים מדעיים בשבדיה ביוני 1996 וכן בפינלנד ובהולנד באוקטובר אותה שנה.
5. תיקופים וגופי האישור הראשיים לחלופות למבדקים
תיקוף (validiation) הוא התהליך שבו נבחנת חלופה מוצעת ומאושרת ע"י גוף שבסמכותו לאשרה. זה תהליך ארוך ויקר. פרוייקט תיקוף ממוצע אורך בין שנתיים לשלוש ומשתתפים בו ארבע עד שש מעבדות. דבר המקשה על פיתוח חלופות הוא שחלופה צריכה לתת תוצאות דומות למידע, שלרוב הוא שגוי, שהושג במבדקים חייתיים.
האיחוד האירופי הקים בשנת 1991 גוף בשם ECVAM
the European Center for the Validiation of Alternative Methods)ׁ. מטרתו הראשית היא "לקדם מדעית וחקיקתית שיטות חלופיות במדעי החיים שמקטינות את הסבל, מפחיתות או מחליפות את השימוש בחיות מעבדה". EVCAM מתוקצב על-ידי האיחוד האירופי ומימן תכניות מחקר ותיקוף רבות. כשהמועצה המדעית של EVCAM קובעת, שמבדק חלופתי תקף, אחראיות המדינות החברות באיחוד האירופי ליישם זאת, משום שקיים חוק של האיחוד האירופי האוסר על שימוש בבעלי חיים למבדקים אם ישנה שיטה מאושרת in vitro. ECVAM אישרה בשנת 1999 את Corrositex ובשנת 1998 את המבדק לפוטוטוקסיניות.
בארה"ב הגוף המאשר הנו ICCVAM
the Interagency Coordinating Committee on the Validiation of Alternative Methods
גוף זה הוא מועצה שנוסדה בשיתוף פעולה וולונטרי של 14 רשויות וסוכנויות מחקר ממשלתיות ועדיין אין לו מעמד חקיקתי, אך החלטותיו מקובלות על כולם. הוא מתאם ומביע דעתו על פיתוח חלופות (של אחרים) ומחליט אם חלופה תקפה. הוא אינו יוזם ומממן מחקר כמו מקבילו האירופאי. לאחר שחלופה מוכרזת כתקפה אחראית כל רשות וסוכנות ליישם אותה בתוכה. ICCVAM אישרה את מבדק MLLN לאלרגניות עורית ואת Corrositex (לאחר שEPA- אישרה את האחרון).
בישראל הגוף המאשר ניסויים וחלופות הוא המועצה לניסויים בבעלי חיים. המועצה לא אישרה אפילו חלופה אחת כרוח דבריו של יוה"ר הקודם שלה, פרופ' רמי רחמימוב, שנאמרו ביום העיון שערכה המועצה באוניברסיטת תל-אביב ב-21.12.99: "ישראל תהיה המדינה האחרונה בעולם שתכניס חלופות. המועצה בישראל תאשר חלופה רק לאחר שהיא תאושר בכל מדינות העולם, כדי שישראל תוכל לייצא לכל המדינות שחלופה זו לא אושרה בהם". מועצה זו בישראל אינה אחראית על פיתוח חלופות ואין תקציב ממשלתי לפיתוחן.
החוק בישראל קובע שניסוי בבעל חיים לא ייערך אם אין לו "חלופה סבירה". כשמדובר במחקרים שמתנהלים באוניברסיטאות, מוסדות מחקר ובתי חולים אין חלופות מוסכמות, כי לא מדובר במבדקים הנעשים לפי סטנדרטים קשיחים אלא במקרים שונים ומגוונים.
6. רשימת אתרים המכילים מידע בנושא חלופות
www.nalusda.gov/awic/awic.htm
www.altweb.jhsph.edu - מרכז אלטרנטיבות למבדקים
htpp://iccvam.niehs.nih.gov
www.invitro.org
www.iivs.org
www.vetmed.ucdavis.edu/Animal_Alternatives/main.htm
htpp://ihcp.jrc.it/theihcp/organization/vbtm-ECVAM/vindex.html
www.FRAME-UK.demon.co.uk