מדוע הניסויים ממשיכים?
אחד מעקרונות היסוד בחברה שלנו הוא המאמץ להגיע לרווחיות כלכלית מקסימאלית בכל תחום. חברות משקיעות משאבים אדירים ביצירת שווקים וצרכים חדשים שיאפשרו להם למכור את מוצריהם, המתוכננים לאו דווקא לשרת אותנו בצורה הטובה ביותר, אלא להימכר בצורה היעילה ביותר. עקרונות אלה תקפים לא רק בתעשיית האלקטרוניקה, הטקסטיל והמזון:
• חברות ביו-טכנולוגיה, למשל, שואפות לפרסום מרבי שיעלה את מניותיהן. הן מטעות את כתבי התקשורת על בסיס יום-יומי כאשר הן מייחסות לפיתוחים ראשוניים פוטנציאל יישומי מתקדם שלעיתים קרובות אין לו בסיס ממשי; הרי לא עובר שבוע ללא כתבות על תרופה חדשה לסרטן או להשמנת יתר, שבקרוב נוכל להשתמש בה לרווחתנו, אך מעקב אחר רובן המוחלט של ה"תגליות" הללו מגלה כי הניסיון ליישמן באנשים נכשל, אם כלל הגיעו לשלב זה;
• חברות תרופות שואפות לשחרר לשוק תרופות במהירות המרבית ובמאמץ מינימלי, לעיתים על חשבון בטיחות ויעילות התרופות. רוב הוצאותיהן הן על שיווק התרופות;
• ובאקדמיה, מוטל לחץ על חוקרים " לנפח את הרזוּמה" - לקדם את עצמם באמצעות פרסום כמות מרבית של מאמרים בספרות המדעית, לרוב על חשבון איכות הפרסומים ומשמעותם היישומית, ולהפיק כמה שיותר תוצאות חדשות במינימום מאמץ - מטרה שקל בהרבה להשיג באמצעות מחקר בחיות, מאשר בשיטות אחרות, שכן לקבלת אישור למחקר בחיות אין צורך בהוכחת תועלת שיש במחקר עבור בני אדם, החוקר אינו צריך להיות רופא, להסכים להיות תחת פיקוח, לקבל את אישור מושא המחקר, או להראות סקירה מקיפה של נושא המחקר. לפי נשיא אוניברסיטת מישיגן לשעבר ג'יימס דודרסטדט, למשל, התוצאה של שיטה זו היא איכותם הנמוכה של המחקרים האקדמיים.
כאמור לעיל, עולם החי מגוון מאוד, וההבדלים העצומים בין מינים, זנים ופרטים של בע"ח מספקים לשלושת הקבוצות שהוזכרו לעיל, כלי מגוון, נוח וזול להוכחת כל טענה כמעט, במהירות רבה. חברות ביוטק נעזרות במחקר בחיות כדי לשחרר לתקשורת ידיעות על "הצלחות" מחקריות; חברות תרופות "מוכיחות" כי תרופותיהן בטוחות ויעילות, מה שמאפשר להן להמשיך במהירות לניסויים הקליניים בבני-האדם ומספק להן ראיות שיסייעו באישור התרופה והגנה משפטית במקרה אסון; חוקרים באקדמיה נעזרים במגוון הביולוגי העצום כדי להפיק אינסוף מידע חדש שהוא בר פרסום, אך לא בהכרח יישומי או בעל משמעות.
תוצאה בהזמנה: מסקנות מטעות ממחקר בחיות
רוצה להוכיח שפטרית האמניטה לא רעילה אבל תרופת העיניים פילוקרפין כן? – חקור ארנבים. רוצה להוכיח שאפשר להסתדר מצוין בלי לאכול לעולם ויטמין סי, ושהאקמול, המורפיום ואפילו הלימון רעילים? חקור חתולים, למשל. רוצה להוכיח שחומצה פולית מפחיתה סרטן, ושההורמון לפטין מרזה? – חקור עכברים... רוצה להוכיח שסטריכנין לא רעיל בכלל ושאספירין דווקא כן? - קופים. רוצה להוכיח שאפשר לחיות בביוב, ושצריך לקבל מהמזון 10 (ולא 8) חומצות אמינו? חולדות. רוצה להוכיח שהפניצילין רעיל? חזירי ים. רוצה להוכיח שלשתות משלולית זה בטוח? כלבים. רוצה להוכיח שארסן וחומצה פרוסית לא רעילים? כבשים... ניתן להוסיף לדוגמאות אלה מאות דוגמאות נוספות.
קשה להעריך כמה חומרים, שהיו עשויים להציל חיי אדם, נפסלו בגלל מחקרים בחיות, וחמור מכך – כמה חומרים שמסוכנים לבני אדם, אושרו ומאושרים לשימוש בגלל מחקר בחיות.
למשל, למרות שמחקרים קליניים הראו שחשיפה לסיגריות, קרינה רדיואקטיבית, אסבסט, בנזן, פיברגלס, DDT, וחומרים אחרים פוגעת בבני אדם - התעשיות הצליחו לעכב במשך עשרות שנים את פרסום האזהרות לציבור, ע"י מימון מחקרים בחיות, שהראו שהחומרים הללו אינם פוגעים במינים שונים של חיות. גם כיום תעשיות רבות עושות זאת, למשל התעשייה הסלולארית.
כל עוד המחקרים בחיות נחשבים לכלי מקובל קשה לתבוע תעשיות פוגעניות ואת המדינה האמורה לפקח עליהן, שכן הן מנצלות את המגוון העצום של מיני חיות ואת התגובות השונות של כל חיה לחומרים, לצורך "הוכחת" כל תוצאה שרצויה להן. תמיכה במחקר בחיות היא תמיכה במחקר שמעכב התקדמות מדעית, שנותן לגיטימציה לפגיעה בבריאות הציבור ומבזבז את הכספים שהיו עשויים לממן שיטות מחקר יעילות, רפואה מונעת, טיפול רפואי לנזקקים, מלגות לסטודנטים ועוד.
אולם, רובו של מידע חשוב זה אינו מגיע לציבור עקב השפעה של הגורמים שהוזכרו כאן. כמו כן לנסיינים ולממסד הרפואי קשה להודות בפני עצמם ובפני אחרים, ששיטת המחקר העיקרית שלהם היא גרועה – בעיקר עקב ההשלכות הברורות של עובדה זו על מקור פרנסתם.
מקורות מידע:
ועדת רופאים לרפואה אחראית: www.pcrm.org
אמריקאים, אירופאים ויפנים למען קידום הרפואה: www.curedisease.com/resources.html
המועצה הלאומית לקידום המדע: www.navs.org
הוועדה למודרניזציה של המחקר הרפואי: www.mrmcmed.org