צריך לבדוק למישהו כאן את הראש - וזה לא לחתול
תגובת האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי-חיים לדו"ח מבקר המדינה 2011:
האגודה איננה מופתעת מהממצאים של דו"ח מבקר המדינה. מאז ומתמיד הצביעה האגודה על כך שהמערכת המשפטית שמסדירה כביכול את הניסויים בבעלי-חיים לא נועדה להגן עליהם, אלא מהווה לא יותר מניסיון להרגיע את המצפון הציבורי נוכח מעשי זוועה הנעשים במאות אלפי בעלי-חיים בישראל מדי שנה. דו"ח מבקר המדינה חושף את התרמית, ומגלה תמונה של מערכת שמאפשרת לניסויים בבעלי-חיים להתקיים ללא התערבות של ממש. המערכת נגועה בניגודי עניינים לאורכה ולרוחבה. הליכי אישור הניסויים הם במקרים רבים בבחינת פארסה וליקויים חמורים עליהם הצביע מבקר המדינה עוד לפני שש שנים טרם תוקנו.
כבר ב-2004 פרסם מבקר המדינה דו"ח חריף שהתריע על ניגוד עניינים, תנאי החזקה קשים במוסדות המבצעים ניסויים בבע"ח וחוסר תפקוד של המועצה לניסויים בבעלי חיים והועדות הפנימיות הכפופות לה. עתה, 16 שנים לאחר חקיקת חוק צער בעלי חיים ו-6 שנים לאחר הדו"ח הקודם של המבקר, הליקויים ממשיכים להתקיים!
הדו"ח הנוכחי מציג תמונת מציאות עגומה לפיה המועצה לניסויים בבע"ח והוועדות המוסדיות שתחתיה, הם גופים מוטים המורכבים בעיקר מבעלי אינטרסים, ללא כל כוונה או יכולת לפקח על הניסויים הנערכים תחת אחריותם.
בין ממצאי הדו”ח (מפאת קוצר היריעה מובאות להלן דוגמאות בולטות בלבד):
1. ניגוד עניינים- לאורך כל הדו"ח בולט ניגוד העניינים המובהק בועדות השונות ובכל המוסדות העורכים ניסויים ללא יוצא מן הכלל: הן המועצה והן הוועדות הפנימיות מורכבות ברובן מנסיינים. לעיתים קרובות אלו המבצעים את המספר הגדול ביותר של ניסויים במוסדות - הם גם אלו שהוסמכו לאשר את הניסויים. לעיתים גם הוטרינרים האמורים על הפיקוח, מנהלים בעצמם בתי החיות וממונים על הפיקוח בהם. כך שהמועצה מותירה את הפיקוח בפועל בידי הגופים המבצעים ניסויים בבע"ח, האמורים למעשה לפקח על עצמם. לא ייתכן כי אותו אדם המנהל בית חיות גם יפקח עליו וייתן ביקורת אובייקטיבית על מצב בע"ח והתנאים בהם הם מוחזקים. כך למשל נקבע ביחס לאוניבסיטת בר-אילן (עמ' 5 פס' 29):
”הווטרינר נמצא במצב של חשש לניגוד עניינים מובנה, נוכח היותו מנהל של אחד מבתי החיות וגם מפקח על תפקוד בית החיות הזה כווטרינר האוניברסיטה.”
(להרחבה בעניין ניגוד העניינים ולדוגמאות ספציפיות חמורות נוספות, ראה פס'6 להודעה זו)
2. פגמים בתפקוד המועצה- המועצה אינה עוקבת כראוי אחר מספר הניסויים שנערכים ומספר בעלי החיים שבהם נערכו הניסויים. העדר מעקב זה עשוי ליצור כפילוית וסבל מיותר לבעלי חיים (ר' עמ' 4 פס' 19).
מחדל נוסף הוא שיועץ מדעי אחד, שסמכויותיו לא הוגדרו מעולם, מתבקש לעבור על כל היתרי הניסויים. המלצותיו נמסרות שנה עד שנה וחצי ויותר לאחר תחילת הניסויים ולעיתים אף בתום הניסוי(!), מה שמרוקן את תפקידו מכל תוכן ויוצר בפועל . (ר' עמ' 3, פס' 17)
3. הזנחה וגרימת סבל לבעלי החיים – נוסף על הסבל הרב הכרוך בניסויים עצמם ושקיומו אינו שנוי במחלוקת, הדוח מצביע על ליקוים רבים במעבדות המחקר ובבתי החיות של האוניברסיטאות.
מביקורת באוניבסיטת בר אילן עלו הממצאים הבאים: “סימון כלובים לא תקין, צפיפות יתר של בעלי חיים בכלובים, כלובים לא נקים, חדרי מעבדה וחדרי ניתוח מוזנחים ומזוהמים, חדרי חיות מלוכלכים, בעלי חיים שהושארו ללא מזון ומים, ניסויים שפג תוקף האישורים להם ועוד (ר' עמ' 54 פס' 415).
כן נקבע כי בעלי החיים בבתי החיות של אוניברסיטה זו סובלים מתנאים קשים, שאף הובילו באחד המקרים לתמותת בעלי חיים ולסגירת בית החיות. במקרה אחר, בבית החיות של המרכז לחקר המוח התגלו זיהומים קשים, שהובילו להרג כל בעלי החיים במרכז (ר' עמ' 5 פס' 30).
4. המתת בעלי חיים- בניגוד ללשון החוק, רובם המוחלט של בעלי החיים שבהם נערכים ניסויים מומתים עם תום הניסוי ולא נשלחים לשיקום. כלל המוסדות בוחרים להרוג את בעלי החיים על מנת שלא להשקיע את המימון הנדרש לשקמם. בניגוד לטענה הרווחת של נסיינים "כי אכפת להם מבעלי החיים הללו כמו מילדיהם", ממצאי הדו"ח, החושפים את מנגנון ההרג הכמעט אוטומטי של בעלי החיים בתום "השימוש בהם" ומציגים תמונה שונה לגמרי (ר' עמ' 4 פס' 21).
5. חלופות? לא בבית ספרינו - חוק צער בעלי חיים קובע מפורשות כי מתפקידה של הועדה לאשר ולאכוף שימוש בחלופות לניסויים בבעלי-חיים, וכן כי ניתן לבצע ניסויים רק בהעדר חלופות. למרות זאת, בכל 16 שנות פעילותה, המועצה דנה אך פעם אחת בלבד בחלופות לניסויים בבע"ח, ולא אישרה אף חלופה מחייבת(!), זאת בהשוואה לגופים מקבילים באירופה וארה"ב שאישרו ויישמו אמצעי מחקר מודרניים רבים (ר' עמ' 4 פס' 23-24).
6. דוגמאות חמורות נוספות לניגוד עניינים באוניברסיטאות:
אוניברסיטת בר-אילן- בין היתר, נמצא כי שניים מהנסיינים המבצעים את מירב הניסויים במוסד חברים בוועדה הפנימית האחראית לפקח על הניסויים. אם לא די בכך, מבקשי ההיתרים רשאים לבחור מי מחברי הוועדה ידונו בבקשתם (ר' עמ' 5 פס' 25).
האוניברסיטה העברית- ניגוד עניינים חמור במיוחד בא לידי ביטוי בתפקידיו הסותרים של מנהל הרשות לבתי החיות,ד"ר רוני קלמן, שבעבר כבר נחשף קשרו לחברת הסחר בבעלי-חיים "הרלן". כך, נוסף לתפקידו כמנהל הרשות לבתי החיות ומנהל בתי החיות בפועל, מבצע קלמן בעצמו ניסויים רבים בבע"ח וגם משמש כוטרינר האוניברסיטה האמור לבקר ולפקח על המתרחש! כך למעשה נוצר מצב בו הוא והוטרינרים הכפופים לו מפקחים על הניסויים שהוא עצמו מבצע! (ר' עמ' 6 פס' 40-41).
אין לדעת אם לא נמשך ניגוד העניינים גם בהקשר של הסניף של חברת "הרלן" הפועל בתוך קמפוס האוניברסיטה עצמה.
לסיכום, אין ספק כי המנגנון להסדרת הניסויים בבעלי-חיים פשט את הרגל. כפי שהדו"ח הנוכחי מראה, הגורמים העורכים ניסויים בבעלי-חיים, לרבות אלו שמתהדרים בהיותם מוסדות אקדמיים, אינם ראויים לאמון הציבור. הגיע הזמן לדיון ציבורי אמיתי ופתוח בכל ההיבטים של הניסויים בבעלי-חיים.
ראו גם את דו"ח מבקר המדינה הקודם בנושא, משנת 2004
כתבות בנושא:
NRG
YNET
וואלה
רשת ב'
הארץ
| קובץ מצורף | גודל |
|---|---|
| mevaker- 2011 report.doc | 505 KB |