מחקרים בחיות נערכים באינטנסיביות מזה כ-150 שנה, אולם בניגוד מוחלט למקובל במדע, מעולם לא נערכה בדיקה של יעילותם ותקפותם בטרם החל השימוש בהם. רק בעשור האחרון נעשו מחקרים מקיפים שבדקו אם המחקר בחיות אכן תורם לקידום בריאות הציבור ולהגנה עליו מפני תרופות וחומרים מסוכנים – ועד כה, ללא יוצא מן הכלל, התשובה היתה שלילית בכולם. כך מצא, למשל, החוקר ד"ר אנדרו נייט, שניתח סקירות מערכתיות, שבחנו את ההתאמה בין תוצאות מחיות ומבני-אדם. מחקרים נוספים הראו שלעיתים קרובות החוקרים בודקים חומרים בבני אדם למרות שהתקבלו תוצאות שליליות מהמבדקים בחיות, או בודקים בני אדם במקביל לבדיקה בחיות. כלומר, המחקר בחיות לא מניב הסקה לגבי בני אדם.

מספר הפעמים שמאמר מצוטט משמש כמדד להשפעתו וחשיבותו היישומית. העובדה שמעל 80% מהמאמרים המתפרסמים בכתבי-העת המובילים לא מצוטטים יותר מפעם אחת, ו50% לא מצוטטים כלל (פורסם ב"סיינס"), מראה ששיטת המחקר הנפוצה (בחיות) אינה יעילה.

כדי להבין איך מחלות מתפתחות בבני אדם ואיך טיפולים וחומרים יכולים לרפא או להזיק לגוף האדם, יש צורך לחקור את גוף האדם - זהו המקור האמיתי והמשמעותי למידע שקידם עד היום את רפואת האדם. מחקר קליני זהיר והדרגתי הוא סוג המחקר הטוב ביותר, מכיוון שבו חוקרים ישירות את המקור, ואין צורך בהשלכה של נתונים ממודל כלשהו. כאשר נדרשת בדיקה פרה-קלינית, יש בידינו שיטות מחקר ותיקות לצד טכנולוגיות מודרניות וחדשניות, שנבדקו והוכיחו את יעילותן: מבדקים המבוססים על סוללות תאים בתרבית (ניתן לזהות את השפעתם של רוב החומרים כבר ברמת התא), סימולציות ממוחשבות ומכשירי הדמיה למחקר בלתי פולשני בבני אדם (סורקי CAT, MRI, SPECT), מחקר קליני אפידמיולוגי(סטטיסטי), מבדקי מיקרודוזינג (בדיקת מינונים הולכים וגדלים), נתיחות גוויות, ביופסיות ועוד.