הפגיעה במדע ובבני-אדם
המחקר בבעלי חיים מעכב את התקדמות המדע- איך קורה ששיטת מחקר בלתי יעילה, שכלל לא נבדקה לפני הכנסה לשימוש, היא הנפוצה ביותר? למה, למרות המיליארדים שהושקעו בעשרות השנים האחרונות במלחמה בסרטן – לא הושגה התקדמות משמעותית במציאת טיפולים, ויש עליה דרסטית בשיעורי החולים? ואיך הפכו חברות התרופות לעסק משגשג, והתרופות לגורם התמותה הרביעי בגודלו בחברה שלנו?
מחקר רפואי מטעה ותרופות מסוכנות
רובו המוחלט של הכסף וכוח האדם שאמורים להיות מיועדים לקידום רפואת האדם ובדיקת רעילות של חומרים ותרופות לבני-אדם, מושקעים במחקר בבעלי-חיים. רוב האנשים מעולם לא בדקו את הסיבות לכך - רובנו היינו מעדיפים להאמין שדברים מתנהלים כפי שהם מתנהלים כיוון שזו הדרך הטובה ביותר. אולם, כאשר בוחנים את הספרות המדעית בחיפוש אחר ראיות לכך, מתגלה תמונה הפוכה: שיטת המחקר הנפוצה איננה יעילה אלא מטעה ואף מסוכנת. ובמיוחד כיום, כששיטות מחקר רבות הוכיחו את עצמן כיעילות וזמינות, ראוי לבחון אותה מחדש.
מחקר יעיל ומחקר שאינו יעיל
כדי להבין איך מחלות מתפתחות בבני אדם ואיך טיפולים וחומרים יכולים לרפא או להזיק לגוף האדם, יש צורך לחקור את גוף האדם - זהו המקור האמיתי והמשמעותי למידע שקידם עד היום את רפואת האדם. מחקר קליני זהיר והדרגתי הוא סוג המחקר הטוב ביותר, מכיוון שבו חוקרים ישירות את המקור, ואין צורך בהשלכה של נתונים ממודל כלשהו. כאשר נדרשת בדיקה פרה-קלינית, יש בידינו שיטות מחקר ותיקות לצד טכנולוגיות מודרניות וחדשניות, שנבדקו והוכיחו את יעילותן: מבדקים המבוססים על סוללות תאים בתרבית (ניתן לזהות את השפעתם של רוב החומרים כבר ברמת התא), סימולציות ממוחשבות ומכשירי הדמיה למחקר בלתי פולשני בבני אדם (סורקי CAT, MRI, SPECT), מחקר קליני אפידמיולוגי (סטטיסטי), מבדקי מיקרודוזינג (בדיקת מינונים הולכים וגדלים), נתיחות גוויות, ביופסיות ועוד.
מחקרים בחיות נערכים באינטנסיביות מזה כ-150 שנה, אולם בניגוד מוחלט למקובל במדע, מעולם לא נערכה בדיקה של יעילותם ותקפותם בטרם החל השימוש בהם. רק בעשור האחרון נעשו מחקרים מקיפים שבדקו אם המחקר בחיות אכן תורם לקידום בריאות הציבור ולהגנה עליו מפני תרופות וחומרים מסוכנים – ועד כה, ללא יוצא מן הכלל, התשובה היתה שלילית בכולם. כך מצא, למשל, החוקר ד"ר אנדרו נייט, שניתח סקירות מערכתיות, שבחנו את ההתאמה בין תוצאות מחיות ומבני-אדם. מחקרים נוספים הראו שלעיתים קרובות החוקרים בודקים חומרים בבני אדם למרות שהתקבלו תוצאות שליליות מהמבדקים בחיות, או בודקים בני אדם במקביל לבדיקה בחיות. כלומר, המחקר בחיות לא מניב הסקה לגבי בני אדם.
מספר הפעמים שמאמר מצוטט משמש כמדד להשפעתו וחשיבותו היישומית. העובדה שמעל 80% מהמאמרים המתפרסמים בכתבי-העת המובילים לא מצוטטים יותר מפעם אחת, ו50% לא מצוטטים כלל (פורסם ב"סיינס"), מראה ששיטת המחקר הנפוצה (בחיות) אינה יעילה.
"הסבירות שמחקרים בעכברים ובחולדות יגלו חומרים מסרטנים לבני-אדם היא פחות מ50%. על בסיס תורת ההסתברות, היינו מיטיבים לעשות אם היינו מטילים מטבע." (ד"ר זלצבורג, בסיכום מחקרו שבו הצליח לזהות במכרסמים רק 12 מתוך 26 חומרים הידועים כמסרטנים לאדם)
תוצאות הרסניות
הכשל העיקרי הגלום בהסתמכות על מידע מחיות נובע מההבדלים בין האדם לבין מינים אחרים של בעלי חיים, ההופכים אותם לבלתי רלוונטיים ואף מטעים בצורה מסוכנת כשמנסים להסיק מהם מסקנות כמודל לאדם.
קל לנו להבין כי בני-אדם אינם חולדות במשקל 70 ק"ג, וכי חולדות אינם בני-אדם קטנים ופרוותיים. אולם חשוב להבין את המשמעות המעשית של ההבדלים הללו בפיסיולוגיה ובגנטיקה בין מינים שונים של חיות, והיא כי מין ביולוגי אחד אינו יכול להוות מודל מוצלח למין ביולוגי אחר. תועדו הבדלים גדולים אפילו בין מינים קרובים של חיות. למשל, נמצא שלא ניתן להסיק ממחקר בעכברים לגבי חולדות (והללו קרובים זה לזה יותר ממה שהאדם קרוב לשימפנזה) ואפילו בתוך המין האנושי ידועים כיום הבדלים חשובים מבחינה רפואית בין קבוצות אתניות שונות, בין גברים ונשים ולפעמים אפילו בין תאומים זהים. ואם קיימים הבדלים מהותיים אפילו בין בני-אדם, הרי שההבדלים בינינו לבין מינים אחרים הם חשובים ומהותיים בהרבה: ניסויים בבע"ח מספקים תוצאות, שכל קשר בינן לבין הדרכים בהן טיפולים וחומרים משפיעים על גוף האדם הוא מקרי.
"ניתן למדוד רעילות בחיות, אבל לא ניתן על בסיס הרעילות המתגלה בחיות לקבוע האם תרופה תהיה או לא תהיה בטוחה לשימוש קליני בבני-אדם." (ד"ר גלצר, מחלקת המחקר, ענקית התרופות ציבא-גייגי, בכנס מדעי)
המבדקים שנערכים בחיות בטרם המעבר לניסויים הקליניים באנשים מטעים את החוקרים ב-92% מהמקרים, ועקב ההסתמכות עליהם מצליחות להשתחרר לשוק תרופות קטלניות כגון ויוקס (Vioxx), שרק בשנים האחרונות גרמה לאסון הרפואי הגדול ביותר בהיסטוריה, עם כמאה אלף קורבנות שמתו מהתקפי לב עקב השימוש בתרופה.
רוב התרופות החדשות שיוצאות לשוק מדי שנה מסוכנות לבני אדם. החשב הכללי בארה"ב בדק 198 מתוך 209 תרופות חדשות שיצאו לשוק בארה"ב במהלך עשור. 52% מהן גרמו ל"סיכונים חמורים" (מוות, התקפי לב והפרעות קטלניות בקצב הלב, אי ספיקת כליות וכבד, התקפי כפיון, שבץ ועוד) שלא נחזו במבדקים בחיות. מחקרים הראו כי נזקים מתרופות הם גורם התמותה הרביעי בגודלו בעולם המערבי, ואחראים למותם של כ100 אלף אנשים בשנה בארה"ב, ואלפים בישראל. רק סרטן, שבץ והתקפי לב גובים קורבנות רבים יותר. קשה להעריך כמה חומרים שהיו עשויים להציל חיי אדם נפסלו רק בגלל מחקרים בבעלי חיים, וחמור מכך - כמה חומרים מסוכנים לבני אדם אושרו לשימוש רק בגלל מחקר בחיות.
להלן דוגמאות לתרופות שאושרו לשימוש על סמך מחקרים בבעלי חיים ושגרמו למוות ופגיעות אחרות בבני-אדם (חלקן שווקו גם לאחר שהתגלה הנזק עקב ההסתמכות על מחקר בבעלי חיים):
תַלִידוֹמִיד - 10,000 תינוקות חסרי גפיים ומעוותים נולדו לנשים שנטלו את התכשיר בעת ההיריון
סְטִילְבֶּסְטָרוֹל - 400 בנות לנשים שנטלו את התכשיר בהיריון לקו בסרטן הנרתיק והפלות, מות עוברים ברחם ולידות מוקדמות, עיוותים בנרתיק וחוסר פוריות
ויוקס - כ-100,000 מתו מהתקף לב
קליוקינול - גרמה לאלפי אנשים בעולם (9,249 רק ביפן) לעיוורון, נכות ונזק חמור לעצבים
סלקרין - 24 מתו עקב הרס של הכבד
זומפירק - הרגה 14 אנשים וגרמה לתגובות אלרגיות חריפות שסיכנו חייהם של מאות
ארלדין-פרקטוקול - הרגה כ-23 אנשים, ופגעה בעיניהם של 187 אנשים (כולל עיוורון). גרמה נזקים לעור, לפה, לאף ועוד
כְלוֹרַמְפֶנִיקוֹל - מאות מקרי אנמיה חמורה, 42 מתו באנגליה לבדה
אִיזוֹפְּרֶנַלִין - הרגה 3,500 אנשים עקב גרימת פגיעה חמורה בלב
אוֹפְּרֶן - 3,500 מקרים של תופעות-לוואי חמורות, 61 מתו
המקל בגלגלי הקידמה הרפואית
"העבודה על מניעת הפוליו עוכבה בגלל הנחה מוטעית לגבי טבע המגיפה בבני אדם שבוססה על מודלים ניסויים מטעים בקופים." (ד"ר סאבין, מפתח החיסון לפוליו)
ההיסטוריה של הרפואה מראה שבאופן עקבי המחקר בחיות הטעה את החוקרים ועיכב את פיתוח הטיפולים הרפואיים.
להלן מספר דוגמאות:
• מחקרים בחיות עיכבו למשל את גילוי ופיתוח האנטיביוטיקות, האינסולין, והטיפולים לסרטן ופרקינסון;
• פיתוח ניתוחי המעקפים עוכב בשל ניסויים בכלבים, שהובילו למסקנה המוטעית, כי לא ניתן יהיה להשתמש בוורידים להחלפת עורקים סתומים (אגב, כלבים הם עדיין ה"מודל" החייתי הנפוץ לחקר מחלות לב);
• ניתוחים התאפשרו בזכות הרדמה באמצעות "גז הצחוק" וחיטוי מחיידקים, שפותחו ע"י עבודה עם בני אדם, והכנסת שניהם לשימוש עוכבה בגלל מחקר בחיות: כשניסו את גז הצחוק בחיות הוא לא הרדים אותן, ובכל חיה גרם לתגובה אחרת. וכבר ב1846, כשד"ר פ.א. זמלוייס הסיק מתצפיות ביולדות שהגורם לקדחת הלידה הוא חיידקים, הוא פתח במערכה להיגיינה והוריד את התמותה מהמחלה ב-90%. אך בגלל שלא ביסס את התיאוריה שלו ע"י מחקר בחיות, התעלמו מממצאיו, וכשכינה את המנתחים שסירבו לרחוץ את ידיהם "רוצחים", פוטר. רק לאחר 20 שנה הונהג חיטוי בגלל אישוש תיאוריית החיידקים במיקרוסקופ, וניצלו חיי מיליונים, שמתו עד אז מזיהום בעת טיפולים רפואיים וממגפות קטלניות שהופצו ע"י חיידקים;
"בעוד שתוצאות סותרות ממחקרים בחיות עיכבו את ההתקדמות במאבק נגד הסרטן, מחקרים אלה לא הניבו ולו התקדמות משמעותית אחת." (חוקר הסרטן ד"ר אירווין ברוס, בעדות בפני הסנאט האמריקאי)
ההיסטוריה של חקר הסרטן היתה עד כה היסטוריה של מציאת מרפא לסרטן של עכברים. עשורים שהצלחנו לרפא סרטן אצל עכברים, וזה פשוט לא עבד באנשים." (ד"ר ריצ'רד קלאוזנר מהמכון הלאומי לחקר הסרטן בארה"ב)
למידע נוסף ומאמרים בנושא
אז למה זה ממשיך?
מקורות מידע:
ועדת רופאים לרפואה אחראית: www.pcrm.org
אמריקאים, אירופאים ויפנים למען קידום הרפואה: www.curedisease.com/resources.html
המועצה הלאומית לקידום המדע: www.navs.org
הוועדה למודרניזציה של המחקר הרפואי: