האם לא כל זוכי פרס נובל ברפואה נעזרו בניסויים בבעלי חיים?
הזמנו סקר בקרב 500 רופאים מתחומים שונים, סקר שבוצע, ב-2004, ע"י ארגון מחקר שווקים בינלאומיים, TNS healthcare.
התוצאות חשפו תוצאה מדהימה של חוסר אמון בתוצאות שהושגו מניסויים בבעלי חיים:
* 82% דאגו מכך שמידע הנדלה ממחקר בבעלי חיים עשוי להיות מטעה כאשר מסיקים ממנו עבור בני אדם.
* רק 21% סמכו יותר על תוצאות מניסויים בבעלי חיים מאשר על תוצאות מבדקי בטיחות מבוססים על בני אדם.
* 83% תומכים בקיום מנגנון מדעי עצמאי שיעריך את הרלוונטיות הקלינית של הניסויים בבעלי חיים.
באופן ברור, רוב שקט של רופאים כיום מודע לכך שניסויים בבעלי חיים אינם מווים אותה רשת ביטחון שגורמי השלטון ותאגידי התרופות הבטיחו שהם.
בירחון הרפואי הבריטי פורסם מאמר ב-28 בפברואר 2004 בשם: "היכן ההוכחה כי ניסויים בבעלי חיים מועילים לבני האדם?" כותבי מאמר קבעו שמעולם לא הוכחה טענה זאת, ואם אכן אין בנמצא הוכחה כזו, אזי ניסויים אלה חייבים להיפסק: חולים ייהנו מכך שהם לא יינזקו עוד כתוצאה ממידע מטעה, וכמו כן כיוון שתקציבי ענק הנשפכים לצורך ניסויים בבעלי חיים יוכלו כעת לשמש למחקר קליני יעיל.
כיום, הרפואה מבוססת יותר ויותר על ראיות, והגיע הזמן שזו תשקול בכובד ראש את הנזק הממשי הנגרם מניסויים בבעלי חיים אל מול היתרונות הקיימים בו, לכאורה לפחות.
הערכה עצמאית וגלויה של הערך המדעי המצוי בניסויים בבעלי חיים נחוצה זה זמן רב.
באופן תמוה, הממשל [הבריטי, ס.ה.] "לא הזמין או ערך בעצמו מחקר רשמי באשר ליעילות מערך הניסויים בבעלי חיים וכן אין בכוונתו לבצע כזה בעתיד" (משרד הפנים הבריטי, 2004).