ניסויים בבע''ח בבי''ס - המאבק, ההישג והמלצות לפעולה. כתבה ראשונה/ מגזין אנונימוס
ניסויים בבע''ח בבי''ס - המאבק, ההישג והמלצות לפעולה. כתבה ראשונה/ מגזין אנונימוס
עד לפני כעשור, ניסויים בבעלי-חיים בבתי-ספר לא הוגבלו כלל. תלמידים אולצו להשתתף בהרג בעלי-חיים ובעינוים, ומשרד החינוך דבק בעקשנות בשיטות אכזריות וארכאיות ללימוד ביולוגיה, חרף ההתפתחות הטכנולוגית ועליית המודעות לזכויות בעלי-החיים (על כך בכתבה זו). בכתבות הבאות בסדרה נראה כיצד התפתח המאבק בניסויים בבעלי-חיים בבתי-ספר, וכיצד הושג לבסוף האיסור המוחלט לבצעם.
הרג חיות וחיתוך גוויות. בחוברת "הנחיות חינוכיות לביצוע ניסויים בבתי-ספר", ממליץ משרד החינוך למורים לביולוגיה לעיין בחוברת, הכוללת סדרת דוגמאות לניסויים מומלצים. בתחילת כל ניסוי מופיעה רשימת חומרים וציוד. לצד מדחום וצלחת פטרי ניתן למצוא ברשימה גם "חומרים" כגון צפרדע או דג, או כפי שהם מכונים בלשון החוברת: "חומר חי". חומרי הרדמה או שיכוך כאבים, לעומת זאת, אינם מוזכרים כלל בחוברת. נתיחת בעלי-חיים שהומתו לצורך זה, הייתה ככל הנראה הניסוי הנפוץ ביותר בבתי-ספר. כך מורה חוברת הדרכה אחרת לתלמידים:
"הנח את הצפרדע, על גבה, על קערת הניתוח. מתח את רגליה וקבע אותן בסיכות, כמתואר בציור... הרם במלקטת את עור הצפרדע במרכז בטנה וחתוך במספריים חתך קטן, דרכו תמשיך לחתוך את העור ממרכז הגוף לכל אורכו..."
(זילברשטיין, עמ' 57)
פעמים רבות כללו הביתורים שנערכו בבתי-הספר פתיחת בטנן של נקבות יונקים הרות (בעיקר חולדות), הוצאת העוברים שבבטנן וחיתוכם. כמו כן, נערכו ביתורי בעלי-חיים או חלקים מגופם, שנקנו מאטליז (בעיקר איברים פנימיים ועיניים).
מענים חיות. לצד נתיחות בעלי-חיים מתים, התבצעו ניסויים שבהם נדרשו התלמידים לפגוע בבעלי-חיים באופן חמור טרם הריגתם. הנפגעים העיקריים של ניסויים אלה היו דגים. במהלך ניסוי מסוג אחד, חיממו את המים שבהם שהו הדגים עד לרתיחה. בניסוי אחר חסמו את העברת החמצן לאקווריום שבו שהו הדגים וצפו בגסיסתם האיטית מחנק. ניסוי המתואר בחוברת הדרכה למורה, כולל גזירה של סנפירי הדגים והחזרתם לאקווריום. לתלמידים מוצגות שאלות כגון: "מדוע אין נזק רב בגזירת הסנפירים של הדג?", "כיצד מגיב דג חסר סנפירים?" ו"האם שונה התנהגות הדג חסר הסנפירים מזו של הדג בעל הסנפירים?". בחלק המיועד למורים נכתב, ש"אין ספק שחיתוך הסנפירים גורם נזק לדגים", ומוסבר כי הדימום עלול לגרום התקפות מצד דגים אחרים, ומקום החיתוך עלול להצמיח פטריות. מהחוברת מסתבר, שלא זאת בלבד ש"כושר התנועה של הדגים נפגם ביותר" אלא, שככל הנראה נגרם להם כאב חריף, כי
"הסנפירים הם איברים הבנויים רקמות חיות, רקמה חיבורית, עצבים וצינורות דם, ואין להשוות את גזירתם לגזירת ציפורניים או חיתוך שיער אצל האדם."
(זילברשטיין, עמ' 24)
חלופות. בשנות התשעים השתמשו בתי-ספר בספר לימוד, שתוכנו נכתב בשנות השבעים או קודם לכן. כותבי הספר לא הכירו חלופות לניסויים בבעלי-חיים - אפילו הקרנת סרטי המחשה בטלוויזיה לא נלקחה אז בחשבון, כי בבתי-הספר היו עדיין רק מכשירי טלוויזיה מעטים. כניסתם של מחשבים לבתי-ספר במהלך שנות התשעים, אפשרה להשיג את "המטרות הלימודיות" ביעילות רבה פי כמה מזו שסיפקו הניסויים בחיות. "הקואליציה לחינוך מדעי מוסרי" בארצות-הברית הפיקה חוברת, שבה היא מפרטת מאות שיטות חלופיות לניסויים בבעלי-חיים בבתי-ספר, וביניהן דגמים, לוחות, תוכנות מחשב אינטראקטיביות וסרטי וידאו - ואפילו שימוש בגופם של התלמידים עצמם ללמידה על תפקודי החושים, כיוון זרימת הדם, רפלקסים, וכדומה. מתוך 28 מחקרים שהתפרסמו עד למועד פרסום החוברת (1998) ושהשוו את מידת היעילות של ניסויים בחיות בהוראה לעומת השיטות החלופיות, הראו 11 יתרון לשיטות החלופיות, 16 מחקרים לא זיהו עדיפות, ורק מחקר אחד הצביע על עדיפות לביתור בעלי-חיים.
מדעי החיים מול מדעי המוות. החלופה המהותית לניסויי ההרג והעינוי אינה טמונה בצפרדעים עשויות פלסטיק, משוכללות וזולות ככל שיהיו. למזלן של הצפרדעים, החלו יותר ויותר מורים לביולוגיה ומומחים בעלי השפעה להצהיר בפומבי, שצפייה בבעלי-חיים בטבע והכרת אורח-חייהם, מרתקים וחשובים פי כמה מאשר הריגתם ופשפוש בקרביהם המדממים. תמר רון, אקולוגית בעלי-חיים בחטיבת המדע של רשות שמורות הטבע, יצאה נגד נתיחת צפרדעים בבתי-ספר, בעקבות מכתבי מחאה שקיבלה מתלמידים. לצד חלופות המדמות נתיחות, היא בחרה להציב אלטרנטיבה מפותחת יותר, שבבסיסה עומדת ההבחנה בצפרדעים כיצורים מסקרנים, מורכבים וראויים לכבוד:
"אולי חשוב לא פחות שהתלמידים ילמדו להכיר את חיי הצפרדעים בטבע, ילמדו על חשיבות שמירתן בטבע, יקשיבו לקרקוריהן ליד בריכת החורף באביב, אולי אפילו יחפרו בריכת חורף בחצר בית-הספר וישתתפו כך במאמץ לשמרן? הרי קסמה וחנה המיוחדים של הצפרדע אינם טמונים בקרביה, אלא דווקא בפרטים הקטנים והפיקנטיים של חייה... אפילו במרכזי הערים, מבלי להתרחק מחצר בית-הספר וללא כל צורך בתקציבים מיוחדים, אפשר לגלות עולם ומלואו, אם רק מציצים מחלון הכיתה. אפשר, למשל, לעקוב אחר התנהגותם של דרורים... התבוננות בעופות חכמים כמו עורבים או עורבנים יכולה להיות משעשעת ומרתקת במיוחד..."
(רון, 1999, עמ' 11ב)
מנתחים ובוכים. לנוכח בעלי-החיים המעונים והמבותרים, חוו תלמידים רבים זעזוע, לאחר שאולצו להשתתף בטקסי העינוי וההרג. בראשית שנות התשעים סיפרה טל יולוס מבית-הספר התיכון "אחד העם" בפתח-תקווה:
"כל אחד קיבל קרפיון. הדג היה חי וכל אחד היה צריך להרוג את הדג שלו. הכנסתי את הדג שלי לבקבוק והכנסתי אתר, שהיה אמור להרדים אותו. אבל הקרפיון שלי לא הפסיק לפרפר. אחרי כמה דקות הבנתי שזו נקבה, ועוד בהריון. אחד הבנים בכיתה שבר לה את המפרקת והוציא לה את הביצים מהבטן. אני הייתי ממש היסטרית."
מנתחים ויורים. לא כל התלמידים הזדעזעו. עבור חלקם, היוו ההרג והנתיחות חינוך שיטתי להתעללות. מחקרים רבים מראים, כי ביתורי הצפרדעים מקהים את רגישות הילדים לסבל וגורמים לפיחות בערך החיים. בשיאו של הקמפיין לביטול הניסויים בבתי-ספר בישראל, בסוף שנות התשעים, הזדמנה לטענה זו המחשה מצמררת: בראיון שהעניק הרוצח הסדרתי האמריקאי, ג'פרי דהמר, לרשת הטלוויזיה NBC, הוא טען שביתור בעלי-חיים בשיעורי ביולוגיה היה עבורו מקור ההשראה למעשי הרצח שלו. "בכיתה ט', בשיעור ביולוגיה, ביצענו את הביתור הרגיל של עוברי חזירים, ואני לקחתי את השרידים של זה הביתה ושמרתי את השלד. מזה המשכתי לכלבים ולחתולים", סיפר דהמר. לדבריו, תחושת ההנאה והכוח שגרמו לו הנתיחות הראשונות הובילו אותו לרצות לבתר גם את גופיהם של בעלי-חיים נוספים, וביניהם גם בני-אדם.
למעבר לכתבה השנייה בסדרה, על המאבק שהתקיים בבתי-הספר כנגד הנתיחות
מקורות
הנחיות חינוכיות לביצוע ניסויים בבתי-ספר, מדינת ישראל, משרד החינוך והתרבות, המזכירות הפדגוגית, הפיקוח על הוראת הביולוגיה, 1999.
משה זילברשטיין (עורך), הכשרת מורים להפעלת תוכניות לימודים בהוראת הביולוגיה (קובץ תרגילים), הוצאת המרכז הישראלי להוראת המדעים, 1978.
עדי כץ, "בוקר טוב תלמידים, היום נפתח בטן של חולדה", חדשות, 26.8.1992, עמ' 18-19.
תמר רון, "הקשיבו לצפרדעים", הארץ, 20.8.1999, עמ' 11ב.
שרון גבע, "חתכנו עין של פרה בשיעור ביולוגיה", ראש1, עמ' 18-19, 90.
פלאפי הצפרדע הוירטואלית: http://george.lbl.gov/itg.hm.pg.docs/dissect/info.html
חזיר וירטואלי: http://www.goshen.edu/bio/pigbook/pighome.html
Beyond Dissection: Innovative Tools for Biology Education, Ethical Science Education Coalition, 1998, Boston
המאמר נלקח מאתר "אנונימוס", עמותה לזכויות בעלי-חיים.