ניסויים בבע"ח בבי"ס - המאבק, ההישג והמלצות לפעולה. כתבה שניה/ מגזין אנונימוס
בכתבה הקודמת תיארנו ניסויים בבעלי-חיים, שהתקיימו בבתי-ספר בישראל. בכתבה זו נסקור את המאבקים המקומיים שניהלו תלמידים בבתי-ספר נגד הניסויים, ואת הצלחתם להציל אלפי בעלי-חיים. בכתבה השלישית והאחרונה בסדרה, נראה כיצד הושג לבסוף האיסור על ניסויים בבעלי-חיים בבתי-ספר.
הזכות לסרב. בתחילת שנות התשעים פנתה האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי-חיים למשרד החינוך בבקשה להוציא הוראה מפורשת, שתחייב להכיר בזכותם של תלמידים לסרב ליטול חלק בניסויים בבעלי-חיים, מבלי שייפגעו מכך. בינואר 92' התקבלה תגובתה של ברוריה אגרסט, המפקחת על הוראת הביולוגיה בבתי-הספר, אשר הביעה הסתייגות ברורה מבחירתם של תלמידים להימנע מהשתתפות בניסויים בבעלי-חיים, אולם הוסיפה הצהרה מפתיעה:
"מובן מאליו שהמורים מכירים בזכותם של תלמידים לסרב להשתתף או לצפות בניסויים בבעלי-חיים הנערכים במסגרת לימודיהם. לא ידוע לי על מורים המטילים סאנקציות על תלמידים בשל כך, והדבר אינו מתקבל על הדעת."
הבטחות על הנייר. למרות ההצהרה המעודדת, לא פסקו הדיווחים על ענישת תלמידים "סרבני ניסויים". האגודה נגד ניסויים בבעלי-חיים ביקשה ממשרד החינוך לפרסם הנחיות ברורות ומחייבות בעניין. ההנחיות התפרסמו רק לאחר שנתיים, ונקבע בהן כי: "אין לחייב תלמידים להשתתף בניסוי במעבדה שמתבצע בו ניתוח של בעל-חיים, אם התלמיד מביע את התנגדותו להשתתף בפעולה כזאת"; ההנחיות לא אסרו במפורש ענישת "סרבני ניסויים", ומורים רבים ניצלו זאת, ולעתים קרובות מאוד - פשוט לא שמעו על ההנחיה. אפילו מורים שלא פגעו בציוני תלמידים שבחרו להחרים את הניסוי, הבטיחו לעתים להעניק "ציון בונוס מיוחד" לתלמידים שישתתפו בניסוי.
דע/י את זכויותיך! לנוכח המחדל של משרד החינוך, חילקה אנונימוס לבני-נוער רבבות כרוזים, שכותרתם "אל תבתרו! זכותכם לסרב". במקביל לכך, החלה אנונימוס להפיץ עצומות להחתמה עבור מורים, תלמידים והורים, הדורשות ממשרד החינוך לבטל לחלוטין ניסויים בבעלי-חיים בבתי-ספר. מאות עצומות נתלו בכיתות, ותוך שנים ספורות התעורר גל של מחאות מקומיות ואפקטיביות בעשרות (ואולי מאות) בתי-ספר ברחבי הארץ.
תלמידים יוזמים, אנונימוס תומכת. במקרים רבים, הספיקה התארגנות של מספר תלמידים המביעים את מחאתם כדי לבטל ניסויים מתוכננים בבעלי-חיים. תלמידים שפנו לאנונימוס כדי לדווח, שבשיעור הביולוגיה הבא ינתחו בכיתתם צפרדע, קיבלו מאנונימוס הסברים מפורטים על חלופות מקובלות לניסוי זה, מידע על חוק צער בעלי-חיים ועצות מעשיות לפעילות למניעת הניסוי. ברוב המקרים, הצליחו התארגנויות רציניות מראש למנוע את הניסוי.
כשהמנהל/ת תומך/ת. קבוצת תלמידים מתיכון "הדרים" בהוד-השרון, התארגנה למנוע ניסוי בחולדה, שנועד להיערך בכיתתם בשיעור הבא. לאחר שנפגשו נציגי הקבוצה עם מנהל בית-הספר, יואל אורטל, הוא הורה למורה לבטל את הניסוי. בראיון למקומון "על השרון", טען אורטל ש"יש מספיק אלטרנטיבות ללימוד, ולא חייבים דווקא את חוויית הדם". ביוזמת מספר בני-נוער החלה אנונימוס לשלוח לבתי-ספר טופס התחייבות להימנעות מעריכת ניסויים בבעלי-חיים. בתי-ספר רבים חתמו - לעתים קרובות עקב בקשות מצד התלמידים - וחלקם אף שלחו דברי עידוד.
אלינה ביק, סגנית מנהל תיכון "הרצוג" בכפר-סבא ומורה לביולוגיה, כתבה: "בעידן של היום, ניסויים כאלה שמעוררים נקיפות מצפון, צריכים להתבצע רק במקרים של אין ברירה. אלה לא דברים שילדים צריכים לעשת לצורך לימוד." משה מיכלס, מנהל תיכון "אלון" ברמת-השרון התחייב: "אצלנו לא נערכים כאלה ניסויים, זה כבר פאסה." טובה אגוז, רכזת מגמת ביולוגיה בתיכון רוטנברג ברמת-השרון, הצהירה:
"זה לא מוצדק לגרום למוות של בעל-חיים במעבדת בית-ספר תיכון, בפרט כשעומדים לרשותנו אמצעי לימוד חלופיים, שמציגים מערכות פנימיות באופן ברור יותר. ביצוע נתיחה בבעל-חיים הוא חוויה קשה ולא מחנכת. התלמידים עצמם מביעים התנגדות, רתיעה וגועל, ואינם חפצים לבצע נתיחה כזאת."
מכתבי אזהרה. לעתים קרובות, התעקשו מורים על עריכת הניסויים חרף המחאה, תוך פגיעה בציוני התלמידים המסרבים להשתתף בניסוי. במקרים כאלה, פנתה אנונימוס לבתי-הספר במכתב רשמי, המפרט רשימה של הפרות החוק שבית-הספר מסתכן בהן. מתוך אחד המכתבים:
"התמונה המתקבלת מהמידע הראשוני שבידנו חמורה. הניסוי אינו רק אכזרי במיוחד [הוא כלל החדרת צינוריות לפיה של צפרדע חיה המרותקת למקומה] אלא יש בו הפרה ברורה של שני חוקי מדינה: חוק הגנת חיות הבר תשט"ו-1955 וחוק צער בעלי-חיים תשנ"ד-1994... אנחנו ממשיכים לחקור את העניין, ולאחר שתהיה בידינו תמונה מלאה יותר, נחליט לגבי הצעדים הבאים שננקוט. בשלב זה נבקש לוודא שלא תקיימו ניסויים נוספים מסוג זה, אם ניסויים כאלה מתוכננים."
המכתבים מחוללים שינוי. בבית-הספר החקלאי בפרדס חנה, שבו מדובר, חטפה המורה את הצפרדע מן הטבע, תוך הפרת חוק הגנת חיית הבר, האוסר לאסוף חיות בר (מלבד דגים) מן הטבע. בנוסף לכך, חוק צער בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים) קובע, כי לא יבוצע ניסוי אשר ניתן להשיג את מטרתו בדרך חלופית. החוק אינו נאכף במעבדות מחקר, שבהן נערכים הניסויים תחת מעטה של סודיות, אולם בבתי-הספר נערכו הניסויים בגלוי. בית-הספר בפרדס חנה הגיב בתשובה אופיינית: הוא הודיע, כי הפנה את תשומת-לבם של המורים לביולוגיה למכתב והורה להפסיק את כל הניסויים בבעלי-חיים בבית-הספר.
קמים, יוצאים, מפגינים. במקרים, שבהם נודע לתלמידים על עריכת הניסוי דקות ספורות לפני תחילתו, הם לא יכלו להתארגן למניעתו, אלא רק לעזוב את הכיתה במחאה. מספר קבוצות תלמידים, בסיוע אנונימוס, קיימו משמרות מחאה מול בתי-ספר אדישים במיוחד. לעתים זכו משמרות אלה לסיקור בעיתונות המקומית ואילצו את בית-הספר לוותר על הנתיחות. קבוצה אחת של תלמידים אף איימה בהשבתת הלימודים בבית-הספר, אם ייצא לפועל ניסוי שתוכנן במספר בעלי-חיים. הניסוי בוטל. יותר ויותר מורים החלו לדווח, כי בלחץ התלמידים הם נאלצים לוותר על ביתור בעלי-חיים בשיעורים.
משחררים: סיפורו של מוקי. את הכיתה הביולוגית י"ב 6 בבית-הספר "עמי אסף" לקחו למכון וייצמן, ליום לימודים בנושא מבנה המוח. מספר אייל רוטברט:
"כדי להדגים את מבנה המוח רצו להראות לנו מוח טרי. הכוונה הייתה לפתוח את ראשו של עכבר מעבדה קטן, חמוד וחסר ישע. חשבתי שזה אכזרי, מיותר וחסר תועלת. מסתבר שמספר נוסף של תלמידים בכיתתי חשבו כך. הקמנו מחאה פעילה. לקחנו את העכבר והוצאנו אותו החוצה."
המנחה שידל את אייל וחבריו למסור את העכבר (שבינתיים זכה לכינוי מוקי) לצורך ההדגמה. הוא הודיע כי בין כה וכה יהרגו את העכבר, כי לאחר שהוצא מן המעבדה הוא אינו נחשב "סטרילי" ו"שימושי" לניסויים. התלמידים לא נכנעו לסחיטה, ואייל לקח את מוקי לביתו, שם הוא זכה לחיים טובים.
למעבר לכתבה השלישית בסדרה, המתארת כיצד נאסרו הנתיחות בבתי-הספר
מקורות
גיא זאבי, "להציל את מוקי", ידיעות עמי אסף, עיתון בית-הספר "עמי אסף", בית-ברל, פברואר 1999, עמ' 8.
רונית וינטראוב, "בוטל ניסוי אכזרי בעכברי מעבדה בעקבות התנגדות התלמידים" , על השרון, 12.6.1998, עמ' 48.
ורד לי, "המורה נורא אוהב לראות לב מפרפר של חולדות", עיתון תל-אביב, 20.10.1995, עמ' 17-18.
חוזר מנכ"ל משרד החינוך, נ"ד/8, מרץ 1994, עמ' 46.
מכתב מאת מתן גור, מנהל בית-הספר החקלאי פרדס-חנה אל "העמותה לזכות החיות לחיות", 21.6.1996.
מכתב מאת לילי חדר, רכזת פניות באנונימוס אל הנהלת בית-הספר החקלאי פרדס-חנה, 16.6.1996.
מכתב מאת ברוריה אגרסט, מפמ"ר ביולוגיה במשרד החינוך לדבורה וולפסון, האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי-חיים, 6.1.1992.
המאמר נלקח מאתר "אנונימוס", עמותה לזכויות בעלי-חיים.