ניסויים בבע''ח בבי''ס - המאבק, ההישג והמלצות לפעולה. כתבה שלישית/ מגזין אנונימוס
בכתבה הראשונה בחנו את הנתיחות בבעלי-חיים, שהתקיימו בבתי-ספר בישראל, ואת החלופות להן. בכתבה השנייה סקרנו את המאבק נגד הנתיחות, שהתנהל בבתי-הספר עצמם. בכתבה זו נתאר את המאבק במשרד החינוך ובמועצה לניסויים בבעלי-חיים, עד לאיסור על הנתיחות.
הזכות שלא להשתתף. לאחר שהושגה בשנת 1992 הכרה רשמית בזכות תלמידים לסרב להשתתף בנתיחות בעלי-חיים, עברו הארגונים להגנה על בעלי-חיים להתמקד בדרישה לאסור כליל את קיום הנתיחות. שרי החינוך מטעם מרצ גילו אהדה לנושא. "לנוכח ההתקדמות העצומה באמצעים העומדים לרשות המורים... אין צורך להעמיד תלמידים במצב של קוטלי חיות לצורך שיעוריהם", כתבה לאנונימוס השרה שולמית אלוני במאי 1996. אולם בפועל סירבו השרים לפעול באופן נחרץ לביטול הנתיחות. "אני מניחה כי נציג משרד המדע... ינקוט עמדה דומה", סיימה אלוני את מכתבה תוך התנערות מן האחריות לטפל בנושא בעצמה.
מוכנים להתפשר. במרץ 1996 נודע לאנונימוס, כי המועצה לניסויים בבעלי-חיים מתכוונת לקיים דיון בנושא הנתיחות בבתי-ספר. אנונימוס פנתה למשרד החינוך וביקשה, שינחה את נציגו במועצה לפעול לביטול הנתיחות, ושלחה "דף עמדה" אל שאר חברי המועצה ובו קראה להם להביא לאיסור על הנתיחות. במסמך זה העלתה אנונימוס גם הצעת פשרה, מתוך הכרה בקושי להעביר במועצה איסור גורף; ההצעה התמקדה בנהלים, שקבלתם הייתה מונעת חלק ניכר מן הניסויים שנערכו במערכת החינוך. המועצה סירבה לאשר אפילו הגבלות מתפשרות אלה.
ניצחון ביניים: איסור חלקי. בעקבות ההתכתבות הענפה של אנונימוס והאגודה נגד ניסויים בבעלי-חיים עם משרד החינוך ובעקבות מחאת התלמידים הגוברת בבתי-הספר, התקיים ביוני 1996 דיון במשרד החינוך בנושא הנתיחות. בדיון התקבלו ההחלטות הבאות:
* איסור מוחלט על ביצוע המתות ונתיחות בבתי-הספר היסודיים ובחטיבות-הביניים.
* היתר לעריכת נתיחות בבתי-הספר התיכוניים, תוך המלצה להימנע מהן.
* לפני כל ניסוי תתקיים שיחת הכנה עם התלמידים, ההמתה לא תתבצע לעיניהם, תובא לידיעתם הזכות שלא להשתתף בניסוי, ועוד.
בשבחי הביתורים. ברוריה אגרסט, המפקחת על הוראת הביולוגיה במשרד החינוך, נותרה לאורך השנים כנציגה העיקשת ביותר להגנת הניסויים בבעלי-חיים בבתי-הספר. היא נמנעה מהידברות עם מתנגדי הנתיחות, הכשילה כמיטב יכולתה את הניסיונות לאסור את הנתיחות וסירבה להשלים אף עם הכללים המינימליים שקיבל משרדה. כאשר העלו מולה אזרחים ועיתונאים טענות בדבר אי-המוסריות של הנתיחות והשפעתן השלילית על התלמידים, נדחקה אגרסט לטיעונים משונים במיוחד:
"לנתיחה יש השפעה חיובית על נפש התלמיד. כך ניתן להקנות לו את ערך החיים ואת כיבוד החיים. זה הכלי ללמדו לשמור על הטבע, לכבד את דרכי בעלי-החיים ולשמור על זכותם לחיות."
(מתוך: ורד לי, 1995)
בא למשרד שר חדש. עם כניסתו של יוסי שריד לתפקיד שר החינוך בשנת 1999, התעוררה תקווה שיבוא אל קצו עידן הנתיחות גם בבתי-הספר התיכוניים. אולם מי שהזדרזו לכתוב אל השר הטרי בנושא, התאכזבו לקבל את תשובתה האוטומטית של ברוריה אגרסט, אשר לטיפולה הפנה שריד את המכתבים. המתנגדים לנתיחות ביקשו משריד, שלא יעביר את הנושא לטיפולה של אגרסט; שריד נענה לבקשות וזימן פגישה בנושא. גורמים רבים משני צדי המתרס ביקשו ליטול חלק בפגישה, שבה נראה היה כי יוכרע גורל החיות המבותרות על שולחנות הכיתה. אנונימוס החתימה קרוב לעשרת אלפים תלמידים, הורים ומורים על עצומות ומכתבים, שקראו לשריד לשים קץ לנתיחות. לשריד הוגש דו"ח משפטי מקיף על נתיחות בבעלי-חיים בארץ ובעולם, שהכינו עורכי-דין מתנדבים. משמרות מחאה נערכו מול משרד החינוך לקראת הישיבה, ונציגי אנונימוס ביקשו מהציבור דרך כלי התקשורת לעודד את שריד לקבל את ההחלטה הנכונה.
ישיבת ההכרעה. ב 12.12.1999 נערכה במשרד החינוך הישיבה המכריעה, שבסופה הכריז שריד: "אין צורך לפשפש בקרביים של יצור חי. יותר חשוב ללמד את תלמידי ישראל חמלה לבעלי-חיים, שתביא גם ליותר חמלה כלפי בני-אדם". נראה ששריד קיבל את ההחלטה לפני תחילת הישיבה. ד"ר יעל שמש, פעילת האגודה נגד ניסויים בבעלי-חיים ואנונימוס שהשתתפה בישיבה, מספרת כי שריד הביע התנגדות לנתיחות כבר בפתח הדברים. הוא סיפר, כי ביתו שבה מבית-הספר מזועזעת מניסוי שנערך בכיתתה, ואף על-פי שנמנעה מהשתתפות בניסוי, קיבלה ציון 10 בביולוגיה. שמש תיארה כיצד נתיחה שנערכה בכיתתה בהיותה תלמידה, עוררה בה רגשות זעם כלפי המערכת האדישה לסבלו של הדג. עינת מגד, מהמשרד לאיכות הסביבה, סיפרה שהנתיחות עומדות בניגוד למאמצי המשרד להפנים בתלמידים חמלה ורגישות כלפי בעלי-חיים.
מגונני הנתיחות. מן העבר השני בישיבה ניצבו אגרסט ופרופ' רמי רחמימוב, שהזהירו מפני... חיסול מקצוע הביולוגיה בישראל! אגרסט ניסתה להציג את הנתיחה בבית-הספר כחוויה רגשית ללא תחליף, אולם לדברי שמש, שריד נראה מסויג ומזועזע מן התיאור. למחרת פרסום הוראתו החדשה של שריד, גינתה הוועדה להוראת הביולוגיה במשרד החינוך את ההחלטה. בראיון ל"ידיעות אחרונות" אמר רחמימוב, שעמד בראש הוועדה, ש"האיסור הגורף על כל סוגי הניסויים יהפוך את לימודי הביולוגיה לבלתי אפשריים". בהודעה לעיתונות שהוציאה הוועדה, נכתב: "הוועדה רואה בחומרה רבה את האיסור הגורף על שימוש בבעלי-חיים ונתיחות בבתי-ספר, ומודאגת מההשלכות החמורות שעשויות להיות לכך".
נסיינים בפאניקה. כעת, לאחר יותר משלוש שנים, מתקיימים לימודי הביולוגיה בבתי-הספר כסדרם וללא "ההשלכות החמורות", למרות ביטול הניסויים בבעלי-חיים. מה, אם כן, גרם לרחמימוב לצאת בהצהרות כה מופרכות? התשובה קשורה בתפקיד השני שמילא באותה עת: יו"ר המועצה לניסויים בבעלי-חיים. כיו"ר של מוסד "פיקוח", אשר בכל שנות קיומו לא פסל אפילו ניסוי אחד בבעל-חיים, התרגל רחמימוב להציג כל ניסוי, ויהא למטרה השולית ביותר, כ"חיוני", ולהזהיר שמניעתו תגרור "השלכות חמורות". אלא שהצהרות כאלה עשויות לשכנע רק אם הניסויים נערכים במעבדות, הסגורות מעין הציבור. רחמימוב שכח, שאין צורך להיות חבר מועצה כדי להכיר את הנתיחות בבתי-הספר ואת חוסר הטעם שבהן.
שמעתם על ניסוי מתוכנן? קל למנוע אותו! למרות האיסור, לא בכל בתי-הספר מקפידים לקיים את הוראת משרד החינוך. לאנונימוס עדיין מגיעות תלונות מתלמידים על ניסויים בבעלי-חיים, שעתידים להיערך בבית-ספרם. אלא שכיום אין צורך בהשבתת לימודים ובהפגנות. אם נודע לכם על ניסוי בבעל-חיים שנערך בבית-ספר, הודיעו על כך לאנונימוס וציינו את מלוא הפרטים הידועים לכם (בית-הספר, המורה, בעלי-החיים המשמשים בניסוי, המועד המתוכנן). במקביל לכך, פנו למורה ו/או למנהל/ת וציינו שביצוע הניסוי איננו חוקי. דוברת משרד החינוך, רבקה שרגא, הבטיחה בעניין זה, כי משרדה "יטפל בחומרה בכל פנייה הדנה בהפרת נוהלי המשרד".
מקורות
עדי כץ, "בוקר טוב תלמידים, היום נפתח בטן של חולדה", חדשות, 26.8.1992, עמ' 18-19.
ורד לי, "המורה נורא אוהב לראות לב מפרפר של חולדות", עיתון תל-אביב, 20.10.1995, עמ' 17-18.
צבי זינגר, "בשורה לצפרדעים: שריד הפסיק ניתוחי בעלי-החיים בבתי-הספר", ידיעות אחרונות, 13.12.1999.
ראלי סער, "הוועדה לביולוגיה נגד ביטול ניתוחי הצפרדעים", הארץ, 14.12.1999, עמ' א7.
אדיר פז, "מת על שולחן הניתוחים", ראש 1, עמ' 20, 4.1.2001.
התכתבויות רשמיות: "ניסויים בבעלי-חיים בבתי-ספר - דף עמדה", מוגש למועצה לניסויים בבעלי-חיים מטעם עמותת אנונימוס לזכויות בעלי-חיים, 24.3.1996; מכתב משולמית אלוני, שרת המדע והאמנויות, לכבוד עמותת אנונימוס לזכויות בעלי-חיים והאגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי-חיים, 8.5.1996; מכתב מעת עופר ברנדס, יועץ בכיר לשר החינוך, לשכת שר החינוך, אל ענבל המאירי ולילי חדר, עמותת אנונימוס לזכויות בעלי-חיים, 18.6.1996; מכתב מאת ברוריה אגרסט, מפמ"ר ביולוגיה במשרד החינוך לד"ר יעל שמש, האגודה הישראלית נגד ניסויים בבעלי-חיים, 19.8.1999; מכתב מאת יוסי וולפסון, עמותת אנונימוס לזכויות בעלי-חיים לשר החינוך יוסי שריד, 25.8.1999; שביט, בר-און, ענבר ושות', עורכי דין, "ניסויים ונתיחות בבעלי-חיים בבתי-הספר היסודיים והעל יסודיים בישראל", מוגש לשר החינוך יוסי שריד, 9.12.1999.
תודה לד"ר יעל שמש וליריב גלבוע על המידע בעל-פה.
המאמר נלקח מאתר "אנונימוס", עמותה לזכויות בעלי-חיים.