מדוע ניסויים בבעלי חיים הינם חטא מוסרי?
הנימוקים המוסריים נגד ניסויים בבעלי חיים
עקרון בסיסי קובע שהמגבלה היחידה על זכויות האדם של פרט מסוים צריכה להיות במקום שבו קיים איום על הפרת זכויות אדם אחר - בעיקר כאשר קיימת סכנה לבריאות אדם, או לחירותו.
הפשעים החמורים ביותר בעינינו: עבדות, רצח ואונס;
על פשעים כאלה משלמים במדינות דמוקרטיות בהוצאה להורג, או במאסר עולם. אנו אוסרים על פגיעה באנשים אחרים, רצח והרג או שיעבוד, בגלל ההכרה המובנית בחיוניות הבריאות וחירות – לא רק עבורנו, כי אם לכל אדם באשר הוא אדם, ומכאן השאיפה לכונן חברה שהפרטים שבה לא יסבלו מפשעים אלה.
מסיבה זו קיימת הסכמה כללית שאין לכפות על בני אדם, מחקרים הכרוכים בשלילת חירותם, פגיעה בהם או מוות. מחקרים כאלה בבני אדם אפשריים רק לאחר מתן הסבר מדוייק על הסיכונים הקיימים וקבלת הסכמתם. בעלי חיים לא אנושיים אינם זוכים ליתרון זה. מרביעים אותם, שובים אותם, מוכרים אותם, ומאלצים אותם לעבור טיפולים הכרוכים בסבל נורא, וברצח.
ההסבר המקובל לשוני ביחס הוא, שחייבע"ח נחשבים לפעוטי ערך לעומת חיי אדם, בגלל שלבני אדם יש תכונות מסויימות שאינן קיימות אצל בע"ח. מינים אחרים חסרים תכונות המצדיקות זכויות לבני אדם. בואו נסתכל על כמה מתכונות בעה"ח:
1. הדחף לשרוד ולא להיפגע משותף לבני אדם ולבע"ח ; יתר על-כן, אצלם הוא חזק מאשר אצל בני האדם. אצלם מדובר בדחף ליבה, ואנשים החיים בקרבת בע"ח, מכירים זאת היטב.
2. לבע"ח, כמו לבני אדם, יש דחף עליון לחופש אשר פירושו - שליטה בחייהם. שבי וכליאה מסכנים את סיכוייהם לשרוד, את יכולתם להתרבות ומאפשר להרעיב אותם, להתעלל בהם ולהרוג אותם. כליאה נוגדת את יצר החיים הבסיסי ביותר של בעי"ח.
בעלי חיים שאינסטינקטים וצרכים אלה נשללים מהם סובלים, בדומה לבני אדם, מכאב ומחוסר נוחות; בכל הנוגע לסבל, הם שווים לנו.
אולם בע"ח שמנוצלים לצורכי ניסויים ניחנו באותן תכונות יסוד זהות בגללן נאסר עלינו להזיק לבני אדם, לכלוא אותם, ולבצע בהם ניסויים ללא הסכמתם.
למה, אם-כן, שונים הקריטריונים הנוגעים לביצוע ניסויים בבע"ח מהקריטריונים לביצוע ניסויים בבני אדם? הקו המבדיל נמתח במקומות רבים, אבל אף לא אחד מהם מגדיר גבול לכל בני האדם בצד אחד, ולבעה"ח בצדו השני. למעשה קיימות שתי סיבות לקריטריוני ההבדלה, וכל אחד מהם הפך להיות מקור לזוועות אינספור בעבר, גם על בני אדם. לעתים קרובות, שלובות שתי הסיבות זו בזו.
(1) בעלי החיים שונים במראם מבני האדם. אנשים רבים מוגבלים ביכולתם להתייחס לזולתם אלא על פי הדמיון הפיזי אליהם. לאנשים שנראו ונראים שונים מהם, גם אם במעט, היחס הוא כאל "פחותי ערך".
בעלי חיים, אכן נראים שונים מבני אדם, ההבדלים הפיזיים בולטים יותר, ומכאן ההתייחסות האכזרית יותר. תקשורת בין הזנים איננה מתקיימת, מן הסתם, באופן שבו בני אדם מתקשרים בינם לבין עצמם, ולכן הבעיה מורכבת בהרבה.
יש טוענים שחיי השימפנזים זולים מחיי בני אדם, לא בגלל מראם השונה, אלא בגלל אינטליגנציה וכישורים נחותים. אולם, יש להבין שלשימפנזה בוגר כישורים שכליים ואחרים עולים על אלה של אדם בעל לקות שכלית קשה. לאדם יש זכויות, לקוף לא. כך למעשה, אפשר להחליף את האינטליגנציה שבדוגמה, בכל תכונה, והתוצאה לא תשתנה. אם הקוף יוכל בצורה כלשהי לשנות את מראהו למראה של בן-אדם, יהיה בעל זכויות בסיסיות ללא קשר לכישוריו, וזאת בגלל הערך שאנו מייחסים להופעה חיצונית.
(2) בעלי החיים כנועים, ועל כן אינם יכולים להצליח בהתנגדות. כמו הכובשים והמדכאים בעבר, הוויוויסקטורים למדו כיצד לגרום לכך ש:
(א) קורבנותיהם לא יוכלו להימלט בכוחות עצמם.
(ב) הרוב הגדול של הפרטים בעלי הזכויות והיכולת לשים קץ לדיכוי, לא יכירו בזכויות הפרטים המדוכאים. לחברה יש יכולת להימנע משחרור המדוכאים על ידי הגדרתם כ"לא ראויים לזכויות", למרות שהם בעלי מאפיינים שיכלו להעניק להם זכויות. בעבר נמנעו בני האדם בעלי זכויות להעניק זכויות גם לאחרים, בגלל פחדם מפני צמצום זכויות היתר שלהם.
במקרים רבים טוענים בעלי עניין פיננסי בניצול, שעבודתם מסייעת לאנושות.
די בשני גורמים אלה כדי ליצור חומה אימתנית. אולם כאשר מדובר בקורבנות שאינם בני אדם, יש גורם שלישי:
(3) "מדכאים לעולם לא יתנדבו להעניק חירות, חובת המדוכאים לדרוש אותה." כפי שאמר בעבר, הדר' מרטין לותר קינג ג'וניור. לרוע מזלם, בעה"ח במעבדות הם קורבנות חסרי קול, חסרי אפשרות להגיש עצומות, להעיד בבתי משפט, לתאר את ההתעללות הקשה בהם, להשתתף בהפגנות, או להילחם בכל דרך אחרת על זכויותיהם. רק בני יכולים לעשות זאת למענם.
כפי שאנו שבים ואומרים: חרף העובדה שמדובר בשגיאה מדעית מתמשכת ומסוכנת, לעולם אל תמעיטו בערך הטיעונים המוסריים.
תודה לשוש לפידות על תרגום המאמר.
מקור המאמר:
http://www.prijatelji-zivotinja.hr/index.en.php?id=364